|
לניר אחייני היקר,
|
שוש
21/11/12
|
|
שבע שנים בלעדיך
|
21/11/12
ניר שלנו,
נתכנסנו כאן משפחה חברים ומכרים לחזק, לתמוך ולזכור אותך לאזכרה השביעית שלך.
ניר שבע שנים עברו מאז אותו ערב ארור בו אירע האסון הנורא. היום שבו נקטפת מחיק משפחתנו בעת שעמדת במחסום קלנדיה, לבידוק העוברים והשבים כשאותו מחבל מרצח נשא סכין על גופו, קרב אליך ודקר אותך למוות.
היית אז בן 20, היום היית יכול להיות כבר כבן 27, ודאי היית מסיים תקופת לימודים בתחום המחשב או הסוציולוגיה, או בתחום אחר, אחרי מסע תרמילאים.. אנו נזכור אותך תמיד כנער מתבגר, אדם עם לב טהור ונשמה ענקית, עם עיניים הכי חודרות ומבינות, בעל אוזן קשבת וחיוך ביישני שתמיד נכון לעזור.
איני יכולה לשכוח את אותו ערב נורא שבו קיבלנו, יוסי ואני את השיחה הטלפונית מאבא. "שמע, אינני רוצה שתשמעו זאת בחדשות, אבל ניר נהרג..." הדמעות חונקות וחוסר המסוגלות להבין ולהפנים שאתה כבר אינך.
ניר שבע שנים חלפו, מה קורה כיום במדינה – לא כדאי לספר. אני רוצה לדבר עליך על היותך ילד מיוחד, יפה תואר עם עיניים ירוקות, פריק מחשבים, אוהב-אדם וחבר נפש. כפי שהעיד חברך, שמוליק, שרשם באתר שבנו לזכרך: "אמנם קלישאה להגיד שהטובים ביותר הם אלה שהולכים – מלח הארץ.
אבל במקרה שלך, זה באמת נכון. יצרת סביבך אווירה טובה וחיובית ונתת כבוד לכולם אפילו לאנשים שלא היה מגיע להם כבוד, ואולי אף שילמת על כך בחייך.
ניר שבע שנים שאבא אמא רן וזיו לא חוסכים כל מאמץ על מנת להנציח אותך. כל פעולה שהם עושים נעשית לא רק באהבה רבה אלא גם בהשקעה וביסודיות. כך, פינת ההנצחה ברכבת העמק באלרואי, כך ערב בוסר – בו מחולקות מלגות לתלמידים יוצרים, כך במפגשים עם חיילים וכך גם באתר שמנציח אותך ומספר את סיפור חייך – ומותך, בכתב, בתמונות ובסרט שמאפשר להכיר לא רק את ניר וחייו, אלא גם את המשפחה שלך שהקימה בדרך זו יד לזיכרך.
ניר, אתה חסר והנר שלך עדיין בוער!
אסיים בשיר מתוך שירים פשוטים:
"טיפה של דם על האדמה
היא לא כמו אף טיפה אחרת.
כשהיא תחלחל
לא יצמח עץ
לא תצמח חורשה
לא יצמחו פרחים
ואף לא יגדלו קוצים
יצמחו רק הזכרונות
והם יגדלו".
ניר, שמור עלינו מלמעלה. נזכור אותך לעד.
משפ' זגדון
|
| |
|
כל כך קשה לכתוב דמעות
|
אמא
19/4/12
|
|
|
קשה לכתוב דמעות
אריק איינשטיין
מילים: אילן גולדהירש
לחן: ברי סחרוף הוסף למועדפים שלח לחבר
הלב נצבט ובגרון מחנק
והדמעות יורדות להן כמו גשם
ולא רואים דבר מרוב אבק
ומי יודע איך בכלל לגשת.
רוחות קרות הביתה נכנסות
אמת מרה טופחת על פנינו
ובאוויר שתיקה קשה מנשוא
וערפל בזויות עיניו
כל כך קשה לכתוב דמעות
קשה לשאת את הדממה
כל כך קשה לשיר דמעות
ומי יתננו נחמה
וצל גדול יושב ממש מולך
ענן שחור עוטף את הרקיע
וטלטלה אוחזת את כולך
אתה הולך, הולך ולא מגיע.
שרק נמצא כוחות להתגבר
שרק נמצא מילים בתוך האלם
המון מילים רוצות להאמר
וכל מילה בתוך דמעה נמהלת.
כל כך קשה...
|
| |
|
ארבע שנים חלפו מאז היום הנורא ההוא
|
לאה ונגה זזון
25/11/09
|
|
אזכרה רביעית לניר
|
ניר היקר
ארבע שנים חלפו מאז היום הנורא ההוא, היום הו נקטפת מחיק משפחתנו ע"י מרצח שפל...
לעולם לא אשכח את אותו יום- שיחת הטלפון המבעיתה שקיבלה אמי בסביבות השעה 5 אחה"צ,
בה אבי בישר לנו על מותך, הדמעות, חוסר המסוגלות שלנו להבין ולהפנים שאתה כבר אינך...
ברגעים שכאלה, מתחילים כבר להתחרט, על כל אותם הרגעים המעטים שראינו אותך,
פתאום נוצְרים כל שבב זיכרון הכולל אותך, מתעכבים על כל תמונה ישנה שאתה מופיע בה, ילד יפה
עיניים, חכם וטוב לב..
כל כך הרבה דברים שרצינו לומר לך, אנחנו כל כך מתגעגעים אליך שזה כואב!
למשמע השם "ניר" הלב נרעד והנשמה בוערת...
כשמבקרים בביתך, מיד כשנכנסים, נודד המבט במעלה המדרגות...
המחשבה שאתה עודך שם, צפון בחדרך, שוקד על המחשב כהרגלך עודה קיימת!
ניר, ארבע שנים חלפו מאז היום הנורא ההוא...
כבר הספקתי להתגייס, וכעת אני נמצאת בשלביו האחרונים בהחלט של קורס הקצינים.
דע לך, שלא פעם נתקלתי באתגרים (ואני בטוחה שעוד רבים צפויים לי בהמשך)
במהלכם היייתי שואלת את עצמי- כיצד אתה היית נוהג?
מה היית עושה?
ארשה לעצמי לדבר כאן בשם כולנו ולומר לך
שאתה מהווה מודל לחיקוי עבורנו מבחינך חריצותך,
...הביטחון שיש בך בצדקת דרכך והתעוזה שהפגנת תמיד
ניר, אנא שמור על עצמך ועלינו מלמעלה, נאהב אותך לעד!
המשפחה
|
| |
|
ניר
|
סיון
18/11/08
|
|
|
אני לא הכרתי אותך. היום בביהמ"ש כאשר שמעתי את אביך מעיד על הדוכן על כמה שאהב אותך, כמה שאתה חסר למשפחה, כמה צעיר היית, בגילי, סמל, כמוני.
אני שומעת הרבה סיפורים בביהמ"ש. אבל עדות כזאת מהלב לא שמעתי אף פעם.
אני בסה"כ משרתת בביהמ"ש כחלק משירותי הצבאי, ואין סוף לצער שחשתי במהלך כל היום.
משתתפת בצערכם משפחת כהנא.
|
| |
|
נירוש שלי...
|
עדי
13/11/08
|
|
|
אני לא מאמינה שעברו שלוש שנים...
שלוש שנים שחוויתי כ"כ הרבה בלעדייך, אבל איתך. אתה כ"כ כ"כ חסר כאן..
אני יושבת מול האתר הזה שבנו לזכרך,מסתכלת על הספדים ותמונות, ועדיין, גם אחרי שלוש שנים תמימות שעברו מאז שלקחו אותך מפה, אני לא בטוחה שאני מעקלת ומשלימה עם העובדה שאתה לא איתנו יותר...
אז אני מסתובבת עם התיק שלך לכל מקום ודואגת שכולם ייראו שאני כ-ן הכרתי אותך, ושהם רק הפסידו...
ואני באה כל שנה לאזכרה שלך אפילו שלראות את אמא שלך בוכה שובר אותי, ועצובה כל שנה ביומולדת שלך כי השנים חולפות ואתה תמיד..תישאר בן 20, וחולמת עלייך חוזר אליי כל הזמן...
אבל בפועל- המספר שלך עדיין בחיוג המהיר ואני מסרבת להוציא אותו, המחשבות עלייך טריות כאילו רק אתמול נפגשנו ובעצם, הפגישה האחרונה שלנו הייתה לפני 3 שנים...
היית בן אדם כל כך מדהים, פרח, עם לב טהור ועצום שבקושי הצלחת להכיל בתוכך...עם העיניים הכי חודרות ומבינות בעולם, אוזן קשבת שתמיד יכולת לסמוך עליה, וחיוך..שהיה ממיס כל אחד ואחת... הגיע לך את כל הטוב שבעולם.. ובמקום, קטפו אותך כל כך מוקדם..
נירוש שלי,
אני מקווה שטוב לך שם למעלה,שהם הבינו שהגעת לשם מוקדם מידי והם מגנים עלייך מכל דבר רע! ושאתה שומר עלינו ומסתכל עלינו...ומחייך את החיוך הכובש הזה שלך...
אוהבת ומתגעגעת..
|
| |
|
ניר כהנא ז"ל
|
ידיד ברנשטיין.
8/10/08
|
|
אני..
|
אני לא הכרתי אותך אני שמעתי מסיפורים..
כל המשטרה הצבאית זוכרת ולא שוכחת...
אני כבר הרבה בזמן בסדיר ורציתי שתדע ש..
החלטתי לעבור למעברים!!
זוכרים מעריכים ומקווים שאתה מוקף במלאכים..
יהי זכרך ברוך
|
| |
|
שנתיים בלעדייך
|
גיא וינטרברגר
17/11/07
|
|
|
מי שחלם לו
מילים: ד. מנוסי
לחן: י. זראי
מִי שֶׁחָלַם לוֹ, וְנִשְׁאַר לוֹ הַחֲלוֹם
מִי שֶׁלָּחַם לוֹ, לֹא יִשְׁכַּח עַל מַה לָּחַם
מִי שֶׁנִּשְׁאַר עֵר כָּל הַלַּיְלָה עוֹד יִרְאֶה אוֹר יוֹם
מִי שֶׁהָלַךְ הוּא לֹא יִרְאֶה זֹאת לְעוֹלָם.
מִי שֶׁהִבְטִיחַ לֹא הֵנִיחַ אֶת חַרְבּוֹ
מִי שֶׁקָּרְאוּ לוֹ הוּא צָעַד בְּרֹאשׁ כֻּלָּם
מִי שֶׁאָהַב לוֹ - עוֹד צְפוּיוֹת לוֹ אֲהָבוֹת רַבּוֹת
מִי שֶׁהָלַךְ הוּא לֹא יֹאהַב עוֹד לְעוֹלָם.
וְהֶהָרִים עוֹד בּוֹעֲרִים בְּאֵשׁ זְרִיחוֹת
וּבֵין עַרְבַּיִם עוֹד נוֹשֶׁבֶת רוּחַ יָם
אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד מְשַׂמְּחִים כָּל לֵב בִּשְׁלַל פְּרִיחוֹת
מִי שֶׁהָלַךְ הוּא לֹא יִרְאֶה זֹאת לְעוֹלָם.
מִי שֶׁחָלַם וְהִתְגַּשֵּׁם לוֹ הַחֲלוֹם
מִי שֶׁלָּחַם עַד שֶׁשָּׁמַע קוֹל מְנַצְּחִים
מִי שֶׁעָבַר אֶת כָּל הַלַּיְלָה, וְרָאָה אוֹר יוֹם
הוּא לֹא יָנִיחַ שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת הַהוֹלְכִים.
מִי שֶׁהִבְטִיחַ וְזָכָה גַּם לְקַיֵּם
מִי שֶׁהִצְלִיחַ לַחְזֹר מִן הַדְּרָכִים
מִי שֶׁכָּאַב, אֲבָל הֵבִין שֶׁהַכְּאֵב אִלֵּם
הוּא לֹא יָנִיחַ שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת הַהוֹלְכִים.
וְהֶהָרִים עוֹד יִבְעֲרוּ בְּאֵשׁ זְרִיחוֹת
וּבֵין עַרְבַּיִם תְּנַשֵּׁב עוֹד רוּחַ יָם
אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד מְשַׂמְּחִים כָּל לֵב בִּשְׁלַל פְּרִיחוֹת
הֵם שֶׁיָּעִידוּ, כִּי זָכַרְנוּ אֶת כֻּלָּם.
וְהֶהָרִים עוֹד יִבְעֲרוּ בְּאֵשׁ זְרִיחוֹת
וּבֵין עַרְבַּיִם תְּנַשֵּׁב עוֹד רוּחַ יָם
אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד יִפְרְחוּ בֵּין וּבְתוֹךְ שׁוּחוֹת
הֵם שֶׁיָּעִידוּ, כִּי זָכַרְנוּ אֶת כֻּלָּם...
שנתיים בלעדיך:
כבר עברו שנתיים בלעדייך.
כבר עברו שני חורפים, כבר עברו שני אביבים, כבר עבר הקיץ, כבר עברה מלחמה, והנה בא לו עוד סתיו.
והלב עוד אוהב והחלל שהשארת עודנו פה, מסרב להתמלא, געגועים ותהיות אין סוף... של מה אם... ואילו רק, חלל שמכלה, רוצה לשאוב אותנו פנימה, ואתה איננו עוד !
חרוט בליבנו לעד, בזכרונות הטובים והרעים גם יחד.
כי זכרונות זה כל מה שנשאר, ואנחנו נאחזים בהם בחוזקה, שלא נשכח... חיוך פה, עצה שם, מילת עידוד ואימרה חכמה, ולא נרפה ! נשמור על גחלת הזכרון חיה ונעביר אותה הלאה.
צעיר הלכת מאיתנו, צעיר אך מלא תבונה, כוח רצון מברזל וטוב לב שילוו אותנו וידריכו אותנו בהכנסנו לעולם הגדול.
כבר עברו שנתיים, שנתיים מלאות בחוויות ושינויים, שנתיים מלאות משמעות, שנתיים מלאות... אבל...חסרות.
ולא תזכה לחגוג איתנו את השחרור מהצבא ולא אנחנו את שלך. ולא נשמח יחדיו על אהבה חדשה ולא נבכה לב ששבור.
ולא נזכה לתכנן יחד את הטיול הגדול, ולא נמלא יחד טפסים לאוניברסיטה, ולא נזכה לקטר ביחד, על כל הקשיים שעוד בדרך.
ובעודנו עומדים פה, מלאי פחד והתרגשות, משתהים, אתה שם למעלה משקיף על כולנו, מחייך אין ספק.. שומר שלא נעשה שטויות.
וביום סתוי זה, בעוד הרוח מנשבת, מפזרת עלים מצהיבים, אנחנו פה, מדליקים נר לזכרך...
|
| |
|
מלאך בשמיים
|
לימור ערוסי
24/4/07
|
|
שמור עלינו
|
ניר,
איך נקטפת מאיתנו כך פתאום באמצע יום...
מדוע אין זה היה יכול להיות אחרת...
אמנם לא הספקנו להכיר מקרוב אבל מספיק לי להבין מחיוכך הכובש-חיוך עמוק מהלב... שבך נפש יקרה...!
אני לעולם לא אשכח אותך ותמיד אנצור את נוכחותך.
עכשיו שאתה מביט בנו מלמעלה אני מניחה שיש לך תשובות בשבילינו..מדוע אתה שם?!
בינתיים שאנחנו פה נישאר חסרי אונים מחוסר ההבנה והתסכול..
שניפגש בסוף נבין את הנסתר.
כולי חנוקה מדמעות...
הקדשתי לך את יום הזיכרון ואקדיש לך פינה בליבי לנצח!
תנחומיי למשפחה ...
לימור.
|
| |
|
הספד כשיר
|
רן דבוש
22/4/07
|
|
לכבוד יום הזיכרון לחללי צה"ל
|
ישנו שיר שכתבתי אשר רציתי להקדישו לניר. הוא ברמה מעט גבוהה מכרגיל, כך שאם מישהו מתקשה בהבנת משמעות השיר המשמש כהספד אשמח להסבירו.
ואלך בגיא צלמוות ואירא רע,
ומזאת בי חיי פועמים בעוצמה.
שומע כל אך עם זאת דממה,
פתח לשמיעת מנגינת הוויה.
חושיי חדים עד לכאב נשמה:
צליל שלום דאגה של אם מולידה.
מגע של ידה של אהבה תאומה.
דבר פעוט אך דם ללבבה.
ויראו בי אידיאל כמלאך שומר,
אך אראה בי אדם בו דבר לא אחר,
מלבד חובה ורצון ליותר.
אולי כך נרשם ועם זמן לא עובר.
אחד מרבים מול גל הים שגובר,
לרגלינו דמעות אובדן של חבר.
ייתכן עוד אהיה כעלה שנושר,
אך כאן מקומי וכאן אשאר.
תשוש ונלחם כאבי,
בעוד הנני עף לדרכי,
עיני כולם צופים בם ובי,
ליבי ליבם וליבם ליבי.
|
| |
|
הדמעות זולגות מעצמן
|
שרה
17/4/07
|
|
|
הדמעות זולגות מעצמן... (אני טבעוני) 23/08/2006 00:16:29
ניר כהנא ז"ל, בנם של שרה וברוך
הדמעות זולגות מעצמן
השבוע, אחרי האזכרה לאימי המנוחה, ניגשתי לקיברו של ניר כהנא ז"ל. בנם של שרה וברוך. בהלוויה ההמונית לא ניתן היה להתקרב. בני הבכור הצטרף אלי. עמדתי שם והתרגשתי. התרגשתי מהכיתוב שעתה מתירים במשרד הביטחון להוסיף על גבי המצבה האחידה לחללי צה"ל. התרגשתי מהמזכרות שהניחו חבריו של ניר מסביב לקיברו עם הקדשות לזיכרו. "נפל בקרב בקלנדיה" אומר הכיתוב של משרד הביטחון. הבן שלי, שירת שם אף הוא שנה קודם לכן. הסתכל בדממה עוד
על הקבר הרענן ואמר: "אחיו הגדול למד איתי בשכבה. לא הכרתי את האחים כל כך טוב. אני לא מבין למה זה כל כך משפיע עלי". אני ניסיתי לענות, אבל הייתי חנוק מדמעות. אחר כך אמרתי לו: "המשפחה שלנו כמעט זהה למשפחת כהנא. אותם בנים, אותם גילאים כמעט. זה היה יכול לקרות אצלנו. רק במקרה זה היכה בם..." אחר כך שאל אותי בני הצעיר למה אני בוכה ? "אני לא בוכה" עניתי לו "זה הדמעות, הן פשוט זולגות מעצמן..."
הוספת תגובה | הדפסה
|
| |
|
טקס אזכרה- שנה לניר שלנו 28/11/06
|
שרה
12/4/07
|
|
|
טקס אזכרה- שנה לניר שלנו 28/11/06
היום אני יכולה לכתוב את השורות העצובות ביותר.
אהבנו אותו, והוא אהב אותנו.
אינני יודעת אם יעמוד לי כוחי לקרוא את המילים האלה עד תומם.
קשה לי, קשה לכולנו לעמוד כאן ולא לכרוע תחת נטל הצער, ולעכל שהלכת מאיתנו ולתמיד. אפילו המילים שהאמנו בכוחן, נראות עכשיו דלות מכדי לשאת את הכאב.
ניר היקר
חלפה שנה ואתה לא איתנו
השעות נוקפות והימים חולפים.
חדרך נשאר מיותם, ואנו בזיכרונות נאחזים.
לעיתים אנו חושבים מה יכולת להעניק לנו, החיים,
את ירוק עיניך, ומבטך התמים....
את ידיעותיך הרבות בתחומים כל כך רבים.
למי שלא הכיר את ניר..................
לניר יש גבות כהות ועבותות, שיער פרוע המזדקר אל על ופנים ילדותיות. הוא היה בן 20, בעת שרותו ועמידתו על המשמר באותו יום , הוא חבש קסדה ממוגנת, מדים צבאיים מעל אפוד מגן, שפע של ציוד צבאי ונשק שלא עזר, גם ההומאניות לא עזרה. לא ראו את פניו כפי שאנו ראינו אותם, מפקדיו לא שמו לב לעדינות הנפש וחוסר התאמתו למקום הרע ההוא.
ניר הוא מלח הארץ, טוב באנשיה של הארץ הזו שאוכלת יושביה ואת מיטב בניה.
אנחנו כל כך מתגעגעים ובוכים את לכתך טרם זמנך, תהי מנוחתך נכונה ושלווה.
אוהבים אותך ומתגעגעים
משפחת זזון
|
| |
|
זוכרים את ניר
|
שרה
12/4/07
|
|
תגובות לזכרו של ניר
|
זוכרים את ניר:
תגובה מאת: מפקדת של ניר לשעבר..
איזה עולם אכזר...
ניר כהנא, יהי זכרו ברוך - אמן...
משתתפת בצער המשפחה ולא יודעת איך לעכל את המצב... השתחררתי לפני חודשיים והתקווה היחידה שלי במשך השרות היתה לא להגיע ליום הזה שבו מודיעים על כך שנהרג מישהו שאני מכירה והנה חודשיים אחרי השחרור אני מקבלת את ההודעה על מותו של ניר, חייל מקסים, שקט ופשוט בנאדם מיוחד.
וכולם שותקים... מדינה שכזו... אכזבה...
יהי זכרו ברוך...
תגובה מאת: ידידה קרובה של ניר
ניר...
למה? למה זה קרה??!
אני כל כך מתגעגעת אלייך..היית רק ילד..כל כך קטן, עם חיוך ענק ולב רחב שאהב את העולם...
איך מעכלים את זה שאתה לא פה?
לכל הקוראים ומדינת ישראל- תדעו שאיבדתם אדם מאד אבל מאד יקר...ניר לא היה סתם עוד אדם..הוא היה מדהים ומלאך..
ניר מתוק שלי...תשמור עלינו טוב מלמעלה...אני תמיד יאהב אותך...
כבר מתגעגעת..
תגובה מאת: עדי
גם אני הייתי במחסום קלנדייה!
ניר כהנא ז"ל יהי זכרו ברוך.. "רמה לא נשכח ולא נסלח" תמיד אמרנו תמשפט הזה בנינו האנשים שבפלוגה ועכשיו אני באמת מתכוונת לזה
ממש אבסורד שב8 חודשים 2 חיילים הלכו לעולמם.. משטרה צבאית בכלל לא אמורה לתפוס את המחסום.. החיילים לא מספיק ממוקצעים בשביל לשרת שם.. עם רובאית 02 אי אפשר לעשות הרבה בזמן אמת
פשוט ביזיון מה שהולך בצה"ל אין ספק! מסכן בחור כל כך תמים שרצה רק לעשות טוב למדינה ומה קיבל?! מישהו בתאכלס מעריך אותנו חיילי המשטרה הצבאית?! אפילו תנאים אין לנו.. משתתפת בצער המשפחה! משפחת רמה איתכם לאורך כל הדרך
תגובה מאת: שכנה
הרסו להורים את החיים החריבו עוד מישפחה יהודית
אני מכירה את ניר עוד כשהיה קטן ילד יפה תואר חכם שובב ומלא חברים תמיד היה מוקף חברים קשה לעקל שהוא איננו מחזקים את ההורים שלא ידעו צער
תגובה מאת: תושבת טבעון
ניר כל כך חבל ילד טוב ילד רך
איך איך הלכת נקטפת מבין החיים כ"כ לא מגיע לך ילד טוב ילד מקסים סבלת אך נלחמת ונשארת וזו התוצאה אף דמעה ואף יום לא ישכיח את האבדה... מקווה שתסתכל עלינו מלמעלה ותדע שאהבנו אותך...
ניר נתגעגע אליך
היית בחור עם ראש על הכתפיים.. כזה שמיועד לו עתיד טוב, נפלת בגיל כ"כ צעיר בגלל ערבי רוצח. דקרו אותך מאחורה , בלי שהיית מוכן לזה..
ניר היית תמים, היית ילד .
נתגעגע אליך כ"כ ..
תגובה מאת: עדי
ניר...:(
מדינת ישראל הפסידה היום את אחד האנשים היותר מדהימים שקיימים...
ניר ז"ל, לא חשבתי שזה ייתחבר לי אי פעם.. אני אתגעגע...):
תגובה מאת: בשם כל קרית טבעון
כולנו מזועזעים
ומשתתפים בצער המשפחה.
יהי זכרו ברוך.
תגובה מאת: מ"צ גדוד תעוז
למה "ישראלי"- זה חייל מיחידת המעברים- גדוד תעוז
החיילים בקלנדיה קוראים את התחת כדי להגן על המדינה! שיכתבו שזה חייל ולא איזה סתם "ישראלי" או "אזרח"
זה חייל של צבא ההגנה לישראל!!!!!
תגובה מאת: להרוס בית המחבל
פיגוע אחר פיגוע.... חזרנו לשיגרה?! אין הרתעה...
להרוס את בית המחבל, זה מתריע ושלא יספרו לנו שטויות!
אפשר לעשות בנוסף עוד דברים כדי שירתעו יותר.
לא לשכוח שבעבר אנשים חששו מכך והודיעו לכוחות הביטחון, כלומר בזכות זה ניצלו מאות חיי אנשים אם לא יותר.
|
| |
|
אזכרה חודש לניר
|
שרה
12/4/07
|
|
|
30 לניר 8/1/06
במהלך השבעה וכל החודש האחרון, שמענו לא אחת את המשפטים: "הזמן יעשה את שלו" , "הזמן ירפא".
והזמן אכן, לכאורה, עושה את שלו: ההלם הראשוני חלף, הרצון לברוח ולהגיד שזה לא אמיתי- ניתקל בחומת התודעה, שהאסון הספיק לחלחל אליה, הכעס, ההכחשה והזעקה – מתבררים כחסרי תכלית, החיים כביכול- חזרו למסלולם ואפילו פרצי הבכי – נעשו תכופים פחות.
כן, הזמן עושה את שלו, אך הזמן אינו מרפא! את מקום כל אלה, תופסים הכאב והגעגוע שאין להם סוף:
• געגוע לחיוך הביישני, המתוק, הטוב ושובה הלב.
• געגוע לחיבוקים ולנשיקות החטופות, שניר הסכים לקבל רק כאשר נסע או שב מהצבא.
• געגוע לשיחות הטלפון הלקוניות (שלפעמים כעסנו על קוצרן): "אמא, אבא, הגעתי הכול בסדר, להתראות".
• געגוע למגשים עמוסי כל הטוב, שטרחנו להעלות לחדרו של ניר (על מנת שיעלה קצת בשר על גופו הכחוש) ושהורדו לאחר מספר שעות כשדבר לא השתנה בהם, מלבד איזו נגיסה זעירה.
• געגוע לאנחת-הרווחה ולפריקת-המתח, לאחר ששב לפנות בוקר מבילוי ליל חמישי או שישי.
• געגוע למה שניר יכול עוד היה להיות ולעשות, אלמלא ניקטף לפתע.
• ובכלל, געגועים לישותו המקסימה וכאב נורא לנוכח הידיעה כי לא עוד נראה אותך, רק נחלום את צלך.
אתה חסר ניר, אתה כל כך חסר לנו ניר!
והחוסר הזה, לא יושלם לעולם – לא הזמן ולא הכוח, לא התמיכה והחום המורעפים עלינו ואפילו לא החיים עצמם, דבר לא יוכל להשלים את חסרונך הכואב, איתו נדונו כל אוהביך לשאת עד יומם האחרון.
כל שנותר לנו כעת, הוא להתגעגע, לזכור ולהנציח.
היחידה להנצחת החייל, אפשרה לנו לחרוט משפט קצר על מצבתך. התלבטנו מה לכתוב, קטע משיר? קטע מן המקורות? משהו מתוחכם? לבסוף החלטנו לכתוב משפט פשוט, ישיר וממצה (כפי שהיה סגנון דיבורך) וכך כתבנו:
" היה מלאך גם בחייו הקצרים: צנוע, אוהב-אדם, רדף צדק ושוחר שלום".
היה שלום בן יקר, היה שלום מלאך שלי – כך ננצור את זכרך לעד.
|
| |
|
חיל המשטרה הצבאית התייחד עם נופליו.
|
שרה
7/4/07
|
|
|
חיל המשטרה הצבאית התייחד עם נופליו
לחיל חיל המשטרה הצבאית 130 חללים, שנפלו מאז קומו בשנת 1949, כשעוד נקרא "שירות המשטרה הצבאית" ? ביום חמישי, האחרון טקס חניכת אתר הזיכרון וההנצחה לנופלי גדוד "תעוז", בראשות קצין משטרה צבאית ראשי.
מאת: כתב כאן-נעים
חיל המשטרה הצבאית התייחד עם נופליו. ראש אמ"ש, אלוף שטרן.
חיל המשטרה הצבאית התייחד אתמול (א’) עם חלליו, בטקס שנערך בראשות ראש אגף משאבי אנוש, אלוף אלעזר שטרן וקצין משטרה צבאית ראשי, תת-אלוף רוני בני.
הטקס התקיים בבה"ד 13, בית הספר למשטרה צבאית שבמחנה בית ליד, שליד נתניה, בהשתתפות מרבית קציני, נגדי וחיילי החיל, ובני המשפחות השכולות.
לחיל בכללו ישנם 130 חללים, שנפלו מאז קומו בשנת 1949, כשעוד נקרא "שירות המשטרה הצבאית". הטקס כלל חלוקת שי למשפחות השכולות לקראת השנה החדשה, והאזנה להרכב ה"קאמרי".
החלל האחרון של החיל הינו סמל ניר כהנא ז"ל, חייל גדוד "תעוז" (יחידת המעברים), שנפל בעת שירותו במחסום "עטרות" (קלנדייה), ב-8 בדצמבר 2005.
כן נערך ביום חמישי, האחרון (14.09.06) טקס חניכת אתר הזיכרון וההנצחה לנופלי גדוד "תעוז", בראשות קצין משטרה צבאית ראשי.
לגדוד ארבעה חללים, אשר משפחותיהם נכחו בטקס והסירו את הלוט מעל לאתר. בנוסף נטעה כל משפחה עץ לזכר חללה, אשר נבחר על ידי בני המשפחה באופן אישי ובהתאם לאישיות החלל.
האתר הוקם ביוזמת קצינת הנפגעים החיילית ומפקד גדוד "תעוז" היוצא, סגן-אלוף אורן ג’וליאן.
ראש אמ"ש, אלוף שטרן. צילום ארכיון: דובר צה"ל
עדכון אחרון: 18.09.06 , 10:47
|
| |
|
הוא נשאר בן עשרים...
|
שרה
7/4/07
|
|
|
הוא נשאר בן עשרים...
מאת: אני כמו שאני1ו 02/05/06 | 15:40
בן עשרים הוא היה
אז, לפני חמישה חודשים,
כשעמד במחסום בשעת אחר הצהריים
וביצע את משמרתו,
משמרתו האחרונה.
בן עשרים הוא היה
אז, באותו יום חמישי ארור,
כשעמד במחסום בשעת אחר הצהריים
ומילא את תפקידו,
בפעם האחרונה.
בן עשרים הוא היה
אז, בשמיני בדצמבר 2005,
כשעמד במחסום בשעת אחר הצהריים
ובידק את העוברים והשבים,
בדיקה אחרונה.
בן עשרים הוא היה
אז, כשאותו מחבל שנשא סכין על גופו קרב אליו,
ודקר אותו למותו.
בן עשרים הוא היה, ונשאר בן עשרים.
ניר, תגיד לי אתה
מה עושים עם מן חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
עם זכרון היותך
עם חבר שכמותך
שנשאר בן עשרים
לזכרו של ניר כהנא ז"ל,
שנדקר למוות ע"י מחבל במחסום קלנדיה לפני חמישה חודשים.
יהי זכרו ברוך.
נזכור, ולא נשכח.
|
|
|
|
|