1990 - 1995
|
אוהד הירש
4/2/14
|
על צפריר שרוני ז"ל
|
|
|
צפריר שרוני ואנוכי היינו ידידים טובים, לא השתייכנו לאותה קבוצת חברים סגורה שאיתה נוהגים ללמוד או לבלות יחדיו, אך כשהיינו נפגשים השיחה הייתה קולחת והלב היה נפתח בדו שיח כנה השייך לחברים טובים המכבדים ורוצים בטובת איש את רעהו. הכרותנו התחילה בתיכון בבה"ס אורט-יד-ליבוביץ בנתניה בו למדנו במגמות שונות והמשיכה בבסיס חיל האויר בתל-נוף בו שרתנו יחדיו שוב במגמות נפרדות. באופן האובייקטיבי והכנה ביותר, צפריר שרוני היה אדם שידע להציב מטרות ולהשיג אותן. הוא היה אדם מוכשר והתקדם במישור האישי, הלימודי והמקצועי הרבה מעבר לחייל ממוצע בן גילו. אולם מעבר לכל ברצוני להדגיש שהיה באמת ובתמים צנוע מאוד, נעים הליכות והשרה הרגשה של שלווה ורוגע. לסיום, אציין את פגישתנו האחרונה, היה זה כחודשיים לפני השיחרור מהסדיר. נפגשנו בבסיס ליד אזור המפקדות והשיחה כמובן קלחה, הוא ציין בפניי את רצונו לחתום קבע כטכנאי מוטס בטייסת היסעורים, זאת לאחר שכבר התקבל לקורס היוקרתי השייך לטובים ביותר. למרות שזכה בעיטור מצטיין נשיא המדינה ולמרות הקורס היוקרתי נשאר צנוע ועניו כשהיה,בדיוק אותו צפריר מהתיכון ,איך הוא עשה את זה אינני יודע. זוכר אני כמו היום שהזהרתי אותו לגבי הסכנות המקצועיות בתחום המוטס, "אולי תצא קודם לאזרחות, תלמד ואז תתחתן עם החברה", אך הוא היה בשלו עקשן לבצע את התפקיד הקרבי השמור לעלית על הצד הטוב ביותר. הרגשתי הייתה מעורבת, אולי באמת אני מייעץ לא כשורה והנחתי לנושא, בכל מקרה לא היה ניתן לשכנעו אחרת - הוא רצה את התפקיד בכל מאודו. הפעם הבאה שנפגשנו הייתה בהלוויה בבית העלמין הצבאי בנתניה, הייתי סטודנט שנה שנייה באוניברסיטה באמצע לימודי המחשבים. בכיתי כמו ילד ולא האמנתי - גם היום עדיין קשה לי לעכל ולהאמין. דברי האמת נאמרו לעילוי נשמתו , יהי זכרך ברוך אדם יקר.
|
|
|
|
|