קהילת המנחמים של יפתח שלפוברסקי

1995 -	אלה ארליכמן 6/2/17
סחר לא חוקי ברגשות

שיר שיפתח כתב בשנת 95׳. יפתח השאיר לנו שירים שמשאירים אותנו משתאים למול התובנות של ילד צעיר. השנים שעוברות לא רק הופכות את העצב למשא כבד מנשוא אלא אף מגבירות את תחושת ההחמצה. אלפי תודות לאופיר חיון שחיבר לחן נפלא והעניק חיים לשיר ״סחר לא חוקי ברגשות״. האחיינים של יפתח כל הזמן שרים את השיר, ודרכו למדו מעט על הדוד המיוחד שלא זכו להכיר. אנא האזינו https://www.youtube.com/channel/UCVlLSQp8QxxmWlv4DqX3ovA

1997 -	בועז חרותי 5/2/07
4.2.97

לפני עשר שנים בדיוק חזרתי לארץ משהות של 3 שבועות במוצב. הייתי מוכה הלם וכאב. טרמפים לעומת זאת לא היוו בעיה. למען האמת מעולם לא היה קל יותר לתפוס טרמפים כמו באותו השבוע. אני לא זוכר את הטרמפ הראשון שעליו עליתי אבל השני היה יכול להיות משעשע בנסיבות אחרות ואולי בגלל זה אני זוכר משהו ממנו. מרווח הזמן בין הרמת היד לטרמפ לבין הזמן שנעצרה המכונית היה אפסי, רוב המכוניות עצרו מהר מאוד באותו השבוע. עליתי על מכונית בצומת גולני. יומיים לפני כן, בחסות החושך, ירד סמי לדר למנחת המסוקים של המוצב ביחד אם קבוצה קטנה של חיילים שעמדו לחזור הביתה. סמי היה לחוץ מאוד. הוא כבר היה פזמני"ק, השחרור באופק הקרוב. המסוק הביתה התעכב יומיים בגלל מזג האוויר. סמי עמד לאחר לחתונה של אחותו. לג'ובניקים ברמת הגולן זה לא קורה, הם לא מפספסים את החתונה של האחות שלהם בגלל הצבא. יותר משנתיים סמי לדר גרם למשפחה שלו לחשוב שהוא ג'ובניק ברמת הגולן. יהיה קשה עכשיו להמשיך עם הסיפור הזה. סמי היה לחוץ. גם אנחנו, הצוות שלו, הינו לחוצים בשבילו. כולנו החזקנו לו אצבעות. הודעה קצרה בקשר, מחייל האוויר, החזירה את החיילים למוצב – "המסוק לא יגיע." אני מתיישב במושב האחורי של המכונית בצומת גולני ליד פודל קטן, לבן ומטופח. מקדימה יושב זוג גברים בחליפות סקי זוהרות וצבעוניות, לא ממש זהות אבל מותאמות בצבעים אחת לשנייה. - "לאן" - "ב"ש" אני לא מדבר הרבה, רק מלטף את הכלב. ממי, ממי והפודל החביב שלהם – פוצי, חזרו מחופשת סקי קצרה בחרמון. הם החזיקו ידיים ולי היה נדמה שהקשר ביניהם הוא מסוג הקשרים שאפשר לשתוק בהם שתיקות לא מביכות. אבל הם לא שתקו. הם היו מדוכדכים כמו רוב המדינה. אחרי שדיברו קצת ביניהם על מה שקרה לפני יומיים, הם עברו לתחקר מקור צבאי שלא התקלח יותר משבועיים – אותי. לא היה לי כוח להתחמק, אז לקח להם מעט מאוד זמן להבין שהייתי במוצב שאחד המסוקים היה בדרך עליו. שני המסוקים שהמריאו מהארץ חיכו לאישור כניסה ללבנון כשהם טסים במעגלים מעל לגבול, בצידו הישראלי. מסוק אחד פגע בשני ושניהם צנחו לקרקע והתרסקו ב"שאר ישוב". כל שבעים ושלושה הנוסעים נהרגו. ב"שאר ישוב" חיו באותו זמן שבעים ושלוש משפחות. עידן ויפתח מהצוות שלי היו על המסוק. לילה הזוי מאוד עבר על המוצב אחרי שהמסוקים התרסקו. היה לנו רע מאוד. חודשיים לפני כן יפתח, זיו ואני סימנו כעדיפות ראשונה את מוצב דלעת. ביקשנו שלא יפרידו בינינו בשיבוץ. יפתח סיים את ההכשרה בהצטיינות, זיו היה בולט לטובה לאורך כל הדרך ואני הייתי חבר שלהם – צלע במשולש. אהבתי אותם מאוד. קיבלנו את מבוקשינו – מוצב מאתגר. ------------------------------------------------------------------------------------------------------- בלוויות לא הספקנו להשתתף. הגענו לארץ מאוחר מדי. באנו לשבעה. היה קשה מאוד. הלילה שאחרי היה קשה. רק בשבעה גילינו שיפתח ועידן נולדו בדיוק באותו היום. איתנו במסלול היה עוד חייל בשם יפתח ואחיו גם הוא התגייס ליחידה שלנו. לאח של אותו יפתח קוראים עידן. יפתח שלנו כתב שירים. הוא סיפר לי שהוא כותב אבל מעולם לא הראה לי מפרי עטו. עמית, אמא שלו חשפה לפנינו את השירים שלו. יש שיר אחד, לא כל-כך מהוקצע, שהשאיר את כולם המומים. עוד דקה להמראה עוד דקה להמראה ספינת חלל מפליגה תחת דגל בצבעי זעם אהבה ושנאה עוד עשרים שניות והמנועים כבר רועמים אני מביט בצוות דמיוני החגור של לצידי מחשבות טסות על מה שמאחור משאירים ספק בורחים ספק משרתים הספירה לאחור נמשכה וספינת החלל כמו באיזו סטירה נטתה לה הצידה במקום להתרחק ולהשאיר הכל מרחוק עלינו בלהבות באדי אלכוהול חליפות החלל נקרעו לגזרים כחלום בלהות מנופץ לרסיסים לי לא נותר אלא לשאול מי שם שתה והטביע הכל תחילת 94