קהילת המנחמים של אילן לנציצקי

1976 - 1997	גליה לנציצקי 14/4/12
סמ''ר אילן1976

סמ'' אילן , בן לגליה וחיים, אח קטן לאילנית נולד ביום שישי ה-30.4.76 בבית חולים רוטשילד בחיפה, כבר בהיותו תינוק התגלה אילן כילד נוח ושקט , תינוק יפיפה ונוח מאד, תמיד מחייך ושמח, תכונה שאפינה אותו עד יום מותו. עד גיל שבע גדל אילן בשכונה רמת שאול בחיפה שם עבר את שנות ילדותו הראשונות., בגיל שבע עברה המשפחה לקרית חיים מזרחית , ואילן החל את כיתה ב' בבית ספר המגינים, ומשם לחטיבת הביניים ולתיכון מקיף קרית חיים, אותו סיים במגמת מדעים ואלקטרוניקה. בהיותו בן תשע החל אילן לשחק בקבוצת הילדים של הפועל חיפה עד גיל 14. במסגרת מחויבות האישית של בית הספר התנדב אילן לעזרת אירגון ילדים נפגעים , ואימץ אדם ערירי, משימה שמילה עד יומו האחרון. אילן שימש כמחליף לקצין מבצעים של הבופור, במקום זה ובתפקידו הוא הרגיש כי הוא תורם מעצמו וחש סיפוק עצום בתפקידו. אילן שירת במוצב הבופור כארבע עשרה חודש, ובהיותו בדרכו לפעילות מבצעית במוצב הבופור מצא את מותו באסון המסוקים, יחד עם עוד 72 מחבריו אילן היה עלם יפה תואר, מלא במוטיבציה ורצון לתרום למדינה לחברה ולכל הסובבים אותו,התנדב תמיד להחליף חברים במוצב הבופור, ולעזור בכל דרך שרק ביקשו ממנו. אחת התכונות שאפינה אותו במיוחד היתה השקט הנפשי הרוגע, הצניעות והחיוך. אילן היה אוהד שרוף של הפועל חיפה, ואהב מאד לשחק כדור -סל לשחות , לשמוע מוסיקה לרקוד ולבלות שעות עם חברים , ותמיד תמיד חיפש לעזור לכל אחד בכל דרך אפשרית. אילן היית חבר היית כאח, הושטת יד בעת צרה, היכן אתה עכשיו חבר. בשנות חייך הצעירים, זכית אילן לחברויות שלא כל אחד זוכה בהם. היית חבר ילדות בנוסף לבן משפחה, חבר נעורים וחבר בצבא, אתזה אי-אפשר להצמיח מחדש, זה חלק שהלך עם מותך, אנחנו מתגעגעים אליך חבר. א י ל ן עינייך הכחולות גלים של אין סוף מספרות כמה מיוחד היית, ים עמוק של אין סוף והכל מוסתר בפניך. בחוץ ניסית להיות פשוט חבר אמיתי. לצחוק לשחק לעזור, לדבר, לאהב את החיוך בלי גבולות. תום נעורים מבט מבוייש, מסמיק נורא כשהיית נבוך. והאור זרח ממך בפשטות החוצה גם שלא ידעת. איך אפשר לכתוב אותך בשורה על איך היינו הולכים בבוקר אל בית-הספר, חרדים מהבחינות, איך היינו חוזרים יחד וסתם מדברים על שטויות ועל החיים שסתם זרמו להם. אילן היית חבר שהיה אפשר לעשות איתו הכל . לנצח נשאר חברים . אילני בני היקר, בחלקת ה' שלי היו דברים רבים, חדוה ורוגע, שמחה ואושר מבט של עלם תכול עיניים וצחוק מלווה של שמחת נעורים, שמחה ואושר בהגיעו הביתה שיחות על הא ודא, וויכוח על דברים שיש לעשות. בחלקת ה' שלי גידלתי עלם חמודות עלם שהיה עולם ומלואו, שעשה דברים פשוטים וטובים, שצפה לעתיד בשמחה ובשלוה, ואני מהצד בו הבטתי כולי גאווה, אך עם המון דאגה. ואז ביום חורף אכזרי הברק בחלקתי הקטנה היכה, והותיר אותי שוממה, פלש העצב והיגון לחיי, ללא תקווה. הכל מאז עמד מלכת כשהברק היכה את חלקתי הקטנה.